אותו רעיון מופיע לי כבר כמה ימים, משהו מעורפל עם שלג ופרחים, ואני מנסה לכתוב אותו ללא הצלחה. אני מתחילה לכתוב משפט, אבל מוחקת אותו באמ
ואז מתחילה משפט חדש. וגם את המשפט הזה אני לא אוהבת, ומוח
בשבילי, החלק הכי קשה בסיפור היא ההתחלה. או אולי בחיים שלי, בכללי. אני לא בן-אדם שמתחיל את הדברים ברגל ימין, אני בן-אדם שמתחיל את הכל עם שתי רגליים שמאליות ואחר-כך מנסה להוכיח שהוא מעבר לזה.
אני מפסיקה לכתוב, נאנחת ביאוש ופונה למחברות - יש לי ארבעה שערים להכין, פחות או יותר, והגיע הזמן לשלוף את הצבעים. אחרי שראיתי את השערים שחברה שלי הכינה, הציפיות שלי ממני גבוהות, ואני משתמשת בכל העטים שבקלמר שלי כדי לצבוע משהו שנראה כמו ציור של ילד בן שלוש.
ואז אני חושבת על זה - אולי אני לא האדם המבצע. אולי אני האדם החושב, הכותב, המצייר (באופן כושל, אבל זה נושא לפוסט אחר). אולי אני צריכה להשאיר את הכתב המתעגל לאנשים אחרים.
אני ממשיכה לבהות במחשב, מציקה לעצמי ללכת לסדר כבר את השיער, כשקובץ מלא במילים מפריע לי בזווית העין.
;){kind=link}